איך התקשורת בזוגיות שלך מתנהלת?

תמיד הייתי קוראת את האגדות שלי בספרים. חולמת על הניצוץ הראשוני בעיניים ו "עד עצם היום הזה".

אף אחד לא מספר כיצד הזוגיות לוקחת חלק בהחלטות היומיומיות שלנו ואיך מתקשרים אחד עם השני.

אחותי שאלה אותי מה אני חושבת על נעליים שהיא רוצה לקנות. אמרתי לה שהן מהממות והיא אמרה שהיא גם חושבת ככה אבל החבר שלה לא אהב את הנעליים.

עכשיו, מי לא הייתה בסיטואציה הזו: את בדעה על משהו אחד שקשור אלייך, והבן זוג לא באותו ראש אבל בסופו של דבר זו בחירה שלך. אין פה משהו לא בריא, כן? זה לגמרי לגיטימי שאכפת לנו מהדעה של הבן זוג, הוא האדם שהכי אכפת לנו ממנו ומהדעות שלו. אבל, ברגע שאת משתיקה את הקול שלך בשביל שהבן זוג יהיה מרוצה, זה כבר פחות בריא.

אז אמרתי לה ככה: "אני מבינה אותך אני גם יותר שמחה כשבן אוהב את הבחירות שלי, אבל גם אם הוא לא, כשזה עליי הכל יפה בעיניו." למה? כי אהבה עם הבן זוג הנכון והמתאים היא הדבר הכי משחרר בעולם.

לדעת שגם כשאת בוחרת לעשות משהו ששונה מדעותיו, והוא עדיין אוהב אותך באותה מידה ואפילו יותר זה מעצים את הזוגיות. הבן זוג התאהב במי שאת ולא בצל של עצמו.

זו הדוגמה המושלמת בעיניי לתקשורת בזוגיות: להיות פתוחים עם הבן זוג אך לפעול בלב שלם עם עצמך בלי לחשוש, כי בסופו של דבר לא משנה מה, אם הבן זוג נכון עבורך הוא לא ישפוט אותך, הוא יאהב אותך בזכות מי שאת ובזכות הבחירות שלך.

אני זוכרת כשלפניי שפגשתי את בן, כשחברה הייתה שואלת אותי "מה לענות לבחור בהודעה"? הייתי כותבת לה את דעתי (או במקומה חח למבינות). אבל אחריי תחילת הזוגיות שלי עם בן, כשחברה שואלת אותי "מה לענות לבחור בהודעה "? אני אומרת לה "תכתבי מה שאת חושבת" או "מה את רוצה לכתוב לו?"

כי זו הדרך הכי נכונה בעיניי. זה חשוב להיות שקופה 100% אחוז עם הבחור כדי שיכיר אותך ויידע אותך. תקשורת בזוגיות יכולה להיות פתוחה אם תתנו לה להיות פתוחה.

בהתחלה לא הייתי פתוחה בקשר. לאחר הדייט הראשון בן שאל אותי אם נהניתי.

אמרתי לו "כמובן, למה?" והוא אמר שהוא בקושי "הרגיש אותי" בדייט ושלא דיברתי בכלל.

עכשיו להגנתי הדייט היה בקולנוע כן? חחחח. אבל אני חושבת שזה היה הרגע הראשון שלמדתי למה חשוב לדבר ולתקשר: כדי שהצד השני יידע מה אני חושבת ומה עובר עליי.

אני אישית הרגשתי כיף באותו דייט, הרגשתי משיכה ובנוח אבל הוא לא הרגיש את זה בשום צורה.

בן זוג הוא לא כמו אייפון. אין לו היסטוריית דפדפן עליי או פיקסלים שמתאימים את התכנים לאופי שלי.

הוא אדם עם לב ומוח בדיוק כמוני. וכמו שאני לא אדע מה הוא חושב כך גם הוא. נכון, אז עם הזמן

אנחנו צוברים "דאטה"(אם כבר התחלתי בשפת האינטרנט) אבל זה לא אומר שצריך להפסיק לתקשר.

גם כשקשה, גם כשלפעמים באלך שהוא יקרא אותך או באלך שהוא יחמיא לך. כשאת רוצה לבקש משהו אבל "לא נעים"... תבקשי! כי בסוף את תכעסי עליו שהוא לא קרא. כשבכלל אם זה היה בכיוון ההפוך, היית אומרת לו שהוא היה צריך לדבר.

בלי תקשורת בזוגיות, זו לא זוגיות. כשמפחדים לדבר זה סימן שמשהו לא טוב קורה.

אם את או אתה חוששים לשוחח בפתיחות עם הבני זוג, זה לא אומר שצריך להיפרד!

זה אומר שאתם לא עד הסוף סומכים אחד על השני שגם כשלא הכל ורוד, אתם תישארו ביחד.

אבל הקשיים והטעויות הם בלתי נמנעים כי אנחנו בני אדם והבני זוג שלנו הם שם בשבילנו.

אם נחזיק את הכל בבטן יקרו 2 דברים: 1.תרגישו שאתם לבד והמטרה בזוגיות זה לא להרגיש לבד

2. אתם תתפוצצו על הבני זוג.

ועל מה? כי הם לא מודעים למצב? כי הם לא קוראי מחשבות? זה לא פייר... אתם צוות, אל תשכחו את זה.

אז אל תקחו מובן מאליו את התקשורת בזוגיות ותעבדו עליה כי היא המפתח בעיניי לזוגיות בריאה.

זה הגיוני ולגיטימי שלפעמים יש קצר בזוגיות, אתם אנשים שונים שגדלו וחונכו בבתים שונים אבל כל עוד אתם בפתיחות מלאה מדברים על הכל גם על הרע וגם על הטוב, אתם בידיים טובות.

והכי חשוב-

לא לשכוח להחמיא לבני זוג! מחמאות הן חלק מתקשורת.

מקווה שנתתי לכם חוט למחשבה,

BIG SIS