Big sis is getting bigger

תאמינו או לא, אבל בחיים לא חשבתי על כתיבת תוכן כ״עבודה אמיתית״. חשבתי שאני בסך הכל נותנת עצות וסיפורים אישיים מהחיים שלי.

לפתע, הגעתי ללימודים ונתקלתי בקורס שנקרא ״כתיבה שיווקית״. כשהתחלנו את השיעור הראשון, המרצה שאלה אם אנחנו מכירים בלוגים וכמובן שפחות מ5 שניות כבר 3 אנשים אמרו שיש בלוגרית בכיתה.

הרגשתי מוזר. ״אני? בלוגרית?״, ״זה כולה לכיף״, ״זה רק היה לקורונה״ ועוד כל מיני תירוצים שנתתי אבל אני ידעתי שהכתיבה היא חלק ממני, תמיד!

הבלוג הראשון שלי נוצר בגיל 13, כשחוויתי מלא קשיים ושינויים במשפחה ובחברים והרגשתי שאין לי עם מי לדבר…בגלל זה קוראים לבלוג שלי היום ״ביג סיס״ , כדי שהוא ישרת את כל מי שצריך את האדם שיחזק ויגיד ״הכל טוב, הייתי שם ואמי יודעת להגיד שאתה תהיה בסדר בסוף״.

כשהמרצה הראתה כיצד יש לכתוב בלוג, הרגשתי מוחמאת שמשהו שאני עושה פעם ראשונה יצא טוב, בלי ללמוד נטו מהאינטואיציה שלי.

החל מאותו רגע, הרגשתי שאני עושה משהו טוב.

רק רציתי להמשיך עם ״ביג סיס״! לעיתים זה היה מעולה ולעיתים התבאסתי כי לא באמת היה לי על מה לכתוב אבל צריך לספק תוכן.

אבל למדתי הרבה מהפעמים שנחתי ומהפעמים שכתבתי ואני מודה על כל אבן דרך שבדרכי.

היום, אני פעם ראשונה יכולה להגיד שאני כוכתבת תוכן מקצועית! אני כותבת תוכן בפעם הראשונה לא רק לעצמי. התנסיתי בכתיבת תוכן ברשתות ל7 עסקים שונים והיום אני כותבת מאמרי בלוג ל2 מותגים ישראליים! החיים בהחלט יכולים להפתיע.

לטובה ולרעה.

לפני קצת יותר מחודש, פוטרתי. זה היה קשה…לא ציפיתי בשום צורה כי אף פעם לא פיטרו אותי ואני אדם מסור לעבודה שלו אבל כמה אפשר להילחם? כשלא רוצים אותך…לא רוצים.

בהתחלה, הרגשתי כאילו נפרדו ממני לקח לי זמן עד שיכולתי לדבר על זה בקול רם.

כל פעם שמישהו שאל אותי איך בעבודה הזוהרת שלי, הבטן התכווצה והדמעות התאפקו לא לצאת בבת-אחת.

אבל הזמן מרפה,האנשים מדהימים ומחבקים ואני לא הפסקתי לחפש הזדמנויות ולא אפסיק.

לסיכום, שום דבר לא ידוע צריך לקחת את הדברים בידיים ולהמשיך ללכת גם כשלא רואים לאן,

כי בסוף, תגיע העלייה המפתיעה ואנחנו נהיה בסדר בסוף.

תודה שקראתם,

Big sis