23 ונורמלית?

אמרו לי ש23 זה גיל בנאלי, אין בו שום דבר חדש סתם עוד שנה. אפילו לא אזכור אותה כנראה.

אבל מסתבר שעבורי זו הייתה השנה הכי עוצמתית בחיי. עזבו את המובן מאליו כן?... מבטיחה שהסיכום יהיה שונה הפעם.

נתחיל בקטן: ביג סיס, בלוג שהתחלתי משעמום וחרדה בסגר הראשון של הקורונה שהחל ב...16.3 כמובן, יום הולדת 22 שלי. המטרה שלי הייתה להתנסות בתוכן הדיגיטלי והעברת מסרים לפניי שאני מתחילה את התואר שלי ולאחר שנה יש לי קוראים נאמנים שנכנסים גם בלי שאני מפרסמת כלום עם התמחות שווה שקיבלתי בזכות ביג סיס. אז באמת זו גם הבמה להגיד תודה לכם שאתם קוראים, העובדה שאתם נהנים מהבלוג שאני יוצרת פשוט לא נתפסת אז באמת תודה לכם🙏🏻

נמשיך להתמודדות שלי עם החרדה, דמיינו את הסיטואציה: החבר שלי מבקש שאחכה באוטו כדי להביא לי קאפקייקס אישיים בצורה 22 שהזמין מראש ולא רצה שאראה, בזמן הזה אני מקבלת הודעה מהעבודה שהולכים להיות שינויים רציניים עקב הסגר וכשהוא חוזר החברה שלו חווה התקף חרדה ולא מצליחה להינות מהיום הולדת שלה. זה שבר אותי, הוא כל כך השקיע ורצה לראות אותי מחייכת ופשוט לא יכולתי להינות מהיום הולדת שלי, לא יכולתי לאכול את הקאפקייקס מרוב לחץ רק יום למחרת אבל לא זכיתי לחלוק אותם עם אף אחד. באותו רגע הבנתי את הכוח של החרדה... כמה היא יכולה לגרום לי להחמיץ חוויות ואושר בשנייה ועל מה? לאחר מכן החלטתי לא להסתיר אותה ולהתחיל לטפל בחרדה ולקבל אותה, היום הצלחתי הייתה לי חרדה ביומולדת מההפתעה והצלחתי לעבור אותה ולהנות אז אני יכולה להגיד שיש בוודאות אור בקצה המנהרה. למדתי שגם כשהחרדה מלחיצה ומשנה את המציאות לרגע, אני סומכת על עצמי שבוודאות אעבור אותה ואת הסיטואציה ויהיה בסדר ורק המחשבה הזו מצליחה לעזור לי להישאר ב"רגע" ולהינות גם כשאני יודעת שאפגוש משהו מלחיץ בעתיד וזה משהו שאין מצב שהייתי מאמינה בו אם לא הבחירות שהחלטתי לקחת. אם לא הייתי דוחפת את עצמי להתחיל ללמוד יחד עם החרדה לא הייתי מכירה את האנשים המקסימים שנכנסו לי לחיים המתנות קטנות שקיבלו אותי ולא רצו אפילו לרגע שאשתנה, ואז לא הייתי קמה בבוקר עם חשק גם אם היו בקרים לפני זום שהיו לי חרדות זה היה ויהיה שווה את זה כי אני לא עוצרת את החיים שלי בגללן.

ולבסוף אני והחוויות שעברתי בשנה האחרונה כמו ליצור קשרים עם אנשים מהתחום, מי היה מאמין שכבר בשנה הראשונה ללימודים אצור קשרים עם אנשים מהתעשייה? מי ידע שאני אתחצף לגדעון אוקו, אדבר עם נועה רוזין או אגיד לפלד "תודה אתה תותח" ויפריח לי נשיקה באוויר (כבר הבנתם שאני פדחנית)? אצור תוכן לאנשים, אעבוד עם משפיעניות? למדתי לא לפחד מלקבל לא, לא לפחד משינויים(עובדת על זה) ולהבין שתמיד יש ברירה. תמיד יש ברירה ואפשרות לבחור איך לחיות את החיים גם אם צריך להתאמץ או להסתכן קצת יותר בשביל זה, עדיף מאשר לא להיות מאושרים. והלקח הכי חשוב שלמדתי בעיקר לאחרונה זה שזה בסדר להיות באמצע, לא הכל צריך להיות שחור או לבן זה לא או שאני כישלון או סיפור הצלחה. אני יכולה להיות באמצע, בדרך לשם. וזה בסדר גמור יותר מזה, זה מושלם כי זה הקצב שלי. השבוע הודיעו בלימודים שאחרי פסח אנחנו מתחילים ללמוד באקדמיה ונכון, אני יותר טוב מלפניי שנה השתפרתי ברמות אבל אני עדיין בתהליך לא לפחד משינויים ואני מפחדת שתופיע החרדה בהתחלה אבל לפחות היום אני יכולה להגיד "זה יהיה קשה אבל בוודאות אני יודעת שאעבור את זה". שלא משנה אילו סיטואציות החרדה תעלה לי לראש בכולן הן יסתיימו בעובדה שאני אהנה ואלמד וזה כל מה שחשוב בעצם.

אז מזל טוב לי ומזל טוב לביג סיס על שנה נפלאה ותודה לכם על התמיכה והקריאה

תמיד אתכם